ניהול זמן והתנהלות עם ילדים לאחר הלידה

לחיים עם ילדים יש קצב משלהם
לאחר שבוע של מחלה (כי עדיין לא תרמנו את חלקנו בחורף), שבוע בלי רגע של מנוחה, עם ספקות גדולים לגבי קיומה של שינה, ופסקול שובה לב המורכב מבכי של ילדה שכבר מבינה שקשה לה, סוף סוף יש לי רגע לעצמי.
לאחר שבוע בו לא הייתה לי שנייה פנויה, וכל מה שהתרגלתי לעשות נדחק לפינה מפאת בתי הכואבת, פתאום מתפנה לי רגע. הרגע הזה מרגיש לי כעת כמו שעות, כמו שבועות, אפילו שנים של נחת. שעה של שינה שלה נחווית אצלי כעת כמו חיים שלמים של שלווה ועשייה.
פתאום אני יכולה לבחור לסדר את הבית, להכין לי כוס קפה, לזוז בחופשיות בלי ילדה על הידיים, לשבת רגע, לנוח.

כי כמו להודו, גם לחיים עם ילדים יש קצב משלהם
אני נזכרת איך לפני הלידה, לאחר יום עבודה מעייף, הייתי חושבת לעצמי מה אעשה כשאחזור הביתה ואצטרך לטפל בתינוקת.
ואיך שיננתי לעצמי שוב ושוב את אמירתה של אמי – אחרי הלידה הזמנים אחרים. כשאת אומרת דקה זו לא אותה דקה שחווית לפני הלידה. זו דקה אחרת, עם איכויות שרק מי שצריך לטפל בילדים עשרים וארבע שעות ביממה יודע להעריך. פתאום אני ובן זוגי מביטים אחורה, אל לפני כמה ימים, כשמדדנו חום כל שנייה וחישבנו מרווחים בין נובימול לנובימול, ולא מאמינים שאנחנו אחרי זה.  בוגרי המזרח בטח מכירים את "זמן הודו", ואני אישית גם חוויתי "זמן ערבה" כשגרתי בחצבה שבערבה התיכונה.
לכל מקום וכל מצב יש זמן ייחודי,
""לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (קהלת, פרק ג', א')
זמן לחתל וזמן להרדים, זמן להאכיל וזמן לשחק וכן, יש גם זמן לנוח וזמן לישון (גם אם הם מתחבאים לפעמים)

לקרוא שעון דרך "זמן ילדים"
אספר לכם איך זה עובד אצלי – ככל שהלילות קשים יותר, הזמן דוחק אותי הצידה והרגעים היחידים שיש לי עם עצמי הם במקלחת, כך גוברת הנאתי מהקפה של אחרי ההרדמה, מנסיעה רנדומלית באוטו בה אני שומעת מוזיקה אהובה, מהליכה קלילה או ארוחה טעימה. ומה שהכי יפה הוא שפעמים רבות אני מוצאת את עצמי נהנית מהדברים הללו יותר מאשר בעבר, גם כשהקטנה איתי. ככל שהמציאות של כולנו קשה ותובענית יותר, כך טיול משותף לחורשה הסמוכה ביום שמשי או קפה טוב בקניון (בג'ימבורי) מרגישים כמו בילוי ראוי וממלא.

עולם חדש של אפשרויות המתגלמות בתוך שעה תמימה
בואו נניח, לרגע (ממש לרגע, כי לרוב ההנחה הזו תהיה שגויה), שתינוקכן ישן שעה. רוב הסיכויים שלא, או לפחות לא ברצף, ואולי אפילו לא במצטבר לאורך כל היום. מדובר בשני מחזורי שינה. לא הרבה, בסופו של דבר, אך עבור אמא מתוסכלת שמבלה את כל יומה עם תינוק לא רגוע על הידיים (או כן רגוע, או לא על הידיים), שעה זה עולם ומלואו.
מה אפשר לעשות בשעה? ובכן, השמיים הם הגבול. יש רק מגבלה אחת, בדרך כלל, והיא דברים שאפשר לעשות ליד תינוק. אז נכון, צריך להתרענן, לאכול ולנוח רגע, קודם כל. נטו, נשאר לא הרבה זמן, אולי אפילו רק עשרים דקות, או עשר דקות, או שלוש. אבל איזה קפה טוב יצא לכן הפעם, לא? והחמש דקות הראשונות של הפרק בסדרה האהובה עליכן, נכון שהן היו מהנות במיוחד? יודעות מה – אולי הקפה יצא מגעיל, או קר, כי בדיוק הלכתן בפעם האלף להרגיע את הבייבי. אולי שכחתן בכלל להקליט את הפרק, או שהייתן צריכות לסדר את הבית ובדיוק כשהתיישבתן קראו לכן מן הלול. זה לא עובד תמיד, כמו כל דבר בחיים. אבל יש רגעים שכן, וככל שהם בתדירות נמוכה יותר, כך שווה לנו יותר להתענג על כל אחד מהם, להביט בו לעומקו, לחוש אותו ממלא את גופנו בכוחות, להריח אותו, לשמוע את השקט את או צליליו הנעימים, לנשום.

אחרי לידה יותר מתמיד
בתקופה שלאחר לידה, במיוחד אם מדובר בלידה ראשונה, כל החיים מתבלגנים, שחור הופך לבן, למטה נהיה למעלה, ואתם, זוג אנשים מבוגרים, מוצאים את עצמכם מתרוצצים אחר מוצצים ובקבוקים, קופצים מעלה ומטה על כדור, ומנסים להבין מה לעזאזל עושים עכשיו. בתוך כל זה, קשה לראות איך משהו בעולם הזה יכול להיות נכון באיזושהי צורה. הכול נראה דומה, אבל אחרת. העולם אותו עולם, האנשים אותם אנשים, אבל הוא פשוט מתנהל בצורה שונה לחלוטין מבעבר, והחוקיות של השינוי לא ברורה לכם כלל.
בתקופה הזו, יותר מתמיד, אפשר למצוא אי של שפיות בדברים הקטנים, ולהרגיש דרכם איך העולם הוא אותו עולם בדיוק כמו פעם, ולרגעים אפילו משודרג יותר.
הרגעים הקטנים הללו הם לפעמים בדיוק מה שמבדיל את חיינו בין סערה שלא שוככת לרגע לרוח קלילה וקרירה, רוגעת.
אני מאחלת לכן שתדעו למצוא את הזמן שלכן, וגם כשהוא איננו תזכרו שכשהוא יפציע שוב זה יהיה בענק לא כי יהיה ממנו יותר באופן ממשי, אלא כי אתן תיצרו ממנו אינסוף.

כתבה עבור גולשות פורטל יולדת עדי וקנין-אבירם, ביביליותרפיסטית (מטפלת בהבעה ויצירה דרך סיפורים) ואמא.
אני כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי, ומשם קצרה הייתה הדרך לתואר ראשון בספרות ופסיכולוגיה ותואר שני בביבליותרפיה. לאורך שנים עבדתי עם הורים ממגוון אוכלוסיות, ולאחר הלידה שלי הבנתי שאני רוצה להתמקד בהורים לפני ולאחר לידה, ולהעניק להם את השירות הכי מתאים עבורם. לכן אני מציעה את הטיפולים שלי (הממוקדים בהיריון, לידה והורות) עד הבית, לנשים בחופשת לידה שלצאת מהבית עבורן לפעמים זה כמו לחצות את ים סוף. כמו כן אני מציעה מגוון סדנאות – עיבוד לידה דרך כתיבה, הכנה להורות, כתיבת סיפורי ילדים וכתיבה יצירתית.

אתן מוזמנות ליצור קשר עם עדי בטלפון 050-8552574
בדוא"ל: [email protected]
או לעקוב בפייסבוק 

תגובות סגורות