מה שיוצא, אני מרוצה? – הכנה מציאותית ללידה

להתכונן אל הלא נודע

כשמצפים ללידה הראשונה, עמימות רבה אופפת את הסיטואציה. לפעמים ההורים לעתיד מקבלים מידע מחברים ומשפחה או שומעים חוויות וסיפורים ממכרים ומהמדיה, אבל קשה מאוד להבין ובמיוחד לעכל את מה שעומד לקרות.
כל לידה נראית שונה לחלוטין מלידות אחרות, ובהכרח סיפור של אישה אחת לא יהיה סיפורה של אישה אחרת. מדובר בסיטואציה שחורגת לחלוטין מטווח ההתנסויות שאנו מכירים בחיינו, כך שבאמת קשה (יותר נכון בלתי אפשרי) להיות מוכנים.
אז רגע, למה ללכת לקורס הכנה ללידה?
בעיני, עדיף לדעת משהו, גם אם הוא קטן, מאשר לא לדעת כלום. בקורס הכנה ללידה שהשתתפתי בו בבית החולים בו ילדתי למדתי כמויות של מידע על הליכים רפואיים, סוגים שונים של הרדמות, תרגילים ונשימות. מתוך זה מעט מאוד היה עבורי רלוונטי בלידה שלי, ומצאתי את עצמי כמובן מופתעת מדברים רבים, אך עדיין, זה עזר.

למה לצפות כשמצפים

אני רוצה לדבר אתכן על אלמנט נוסף בהכנה ללידה – פיתוח ציפיות. בשנים האחרונות הולך ותופס הטרנד של "תוכנית לידה", בו זוגות רושמים לעצמם את מהלך הלידה הרצוי מבחינתם, האם היולדת תהיה מעוניינת באפידורל או לא, האם היולדת תרצה להניק בחדר לידה וכו'. פעמים רבות מרוב בלבול והתרחשויות בעת הלידה קשה להיות מאופסים ולזכור מה רוצים וגם לנסח זאת בבירור לצוות, וכשהדברים כתובים זה עוזר לזכור אותם.
זו שיטה מאוד נחמדה, שעוזרת לנו לחוש ביטחון ושליטה בסיטואציה, אך מה עושים אם אי אפשר לבצע את תוכנית הלידה שהבאתם עמכן מהבית? ומה אם חלק מהסעיפים בה אפשריים, אך חלק אחר לא? האם תרימו ידיים ותוותרו על התוכנית, או תיצרו לעצמכם אופציות נוספות?
וחשוב מכך – איך תרגישו אם התוכנית לא תמומש?
חשוב לדבר על זה. כי כל לידה מתחילה בצורה מסוימת ואין לנו מושג איך היא תסתיים.
מהקורס הכנה ללידה שעברתי לקחתי איתי, יותר מהכול, את המשפט שהמיילדת חזרה ואמרה "כל לידה עלולה להסתיים בניתוח קיסרי". זה אפילו קרה לי. זה היה קשה, כמובן. אבל כשראינו שלשם זה מתפתח אמרנו לעצמנו כמו מנטרה את המשפט הזה, ניסינו להתכונן. גם לאחר הלידה הבנו שנפלנו בסטטיסטיקה הזו, וכשהחרטות ורגשות האשמה צפו ועלו, ניסינו שוב ושוב להזכיר לעצמנו שזה יכול לקרות תמיד, ולא הייתה דרך לנבא את זה או לשלוט בהתרחשות.

האם יש דרך להתכונן לכל תרחיש מראש?

ובכן, לא לחלוטין. בסופו של דבר, גם אם נתכונן לכל אופציה שהיא, יכול להיות שבכל זאת נופתע. אי אפשר (וגם לא מומלץ) להתכונן לכל תרחיש אפשרי, אבל אפשר לנסות לעבוד על תפיסתנו הסובייקטיבית את הלידה, שבסופו של דבר היא המכתיבה את חווייתנו. אני מציעה לעשות זאת בעזרת "תוכנית לידה מציאות".
התוכנית תכיל בדיוק את מה שאתם רוצים לכתוב בתוכנית הלידה שלכם, רק עם סעיף אחד נוסף -מה יקרה אם מה שרציתן לא יתממש.
אדגים:
יוליה היולדת רוצה ללדת לידה טבעית ללא אפידורל, על כן היא תכתוב בתוכנית הלידה שלה שהיא מבקשת לא לתת לה אפידורל.
ליד סעיף האפידורל, היא מוסיפה סעיף נוסף: מה יקרה אם זה לא ימומש?
בסעיף הזה יוליה יכולה לכתוב:
כנראה שכואב לי מידי ואני חייבת אפידורל, לכן אבקש אפידורל
או – אקח אפידורל אבל אשמור על תזוזה ושינוי תנוחה גם אם זה רק במיטה
וגם – אבדוק אם יש חומרי הרדמה אחרים שיכולים לעזור לי כי חשוב לי לא לקבל אפידורל באופן ספציפי
וכן הלאה…
בנוסף לתרחישים הפרקטיים הללו, ניתן גם להוסיף משהו בפן הרגשי-מחשבתי. למשל – איעזר בבן זוגי כדי שינחם אותי, אפנק את עצמי לאחר הלידה במתנה, אשוחח עם חברה טובה וכו'
אפשר לכתוב אינספור אלטרנטיבות נוספות, אך חשוב לזכור שלא האלטרנטיבות הן החשובות, אלא הגמישות המחשבתית שהן יוצרות כאשר מעלים אותן.
לפתע, כשרואים שיש כל מיני אפשרויות, גם אם לא אידיאליות, אירועים שנראים כגזירת גורל יכולים להיחוות כמשהו שיש לנו בו מידה כלשהי של שליטה.

שליטה מהמיטה

אחד הקשיים הבולטים ביותר ששמעתי מנשים לאחר לידה, הוא חוסר השליטה. אישה שרגילה להיות אדון לעצמה ולגופה, הופכת לפתע לנשלטת על ידי הבטן ההולכת ותופחת, ההורמונים המשבשים, הצירים המתפתחים שמניעים את כל גופה לפעולה, הרופאים שמחליטים מה טוב עבורה והכאבים שלא מאפשרים לה להיות היא עצמה (שלא לדבר על התקופה שאחרי הלידה בה פתאום יצור קטן גורם לה לעשות מגוון דברים שהיא אינה מורגלת בהם).
חוויית חוסר השליטה נחווית אצל כל אחת אחרת, כתלות במהלך הלידה, גורמי אישיותה ומהלך חייה עד כה. בקרב כל אחת חוויית חוסר השליטה נוגעת בעצבים חשופים אחרים, ומפעילה מנגנון התמודדות אחר. יהיו כאלה שיפנימו את חוסר השליטה ויתקשו לקחת חלק פעיל בלידה בעקבות כך, יהיו כאלו שינסו למצוא שליטה במקומות אחרים ולבחור בחירות קטנות כמו מי נמצא איתן, מידת התאורה בחדר או מה ירצו לאכול כשהלידה תסתיים.
כך או כך, חוויית חוסר השליטה קשה לכולן, ולצערי הרב היא מוצדקת ביותר. לא ניתן לשלוט באופן בו הלידה מתנהלת, אבל.
וזה אבל גדול –
ניתן לשלוט באופן בו אנו חוות את הלידה.
לכן אני מציעה לכן להכין את עצמכן ללידה בצורה מציאותית, בה במקביל ללימוד על איך מתנהלת לידה, תכנון לידה ורכישת כלים ללידה פעילה, להרפיה ולהרגעת הגוף, תפתחו דרכים להתמודדות עם מהלכים לא צפויים או לא רצויים בלידה.

ומה אם לא הצלחנו?

ובכן, למזלנו תמיד אפשר לעבד את החוויות גם בדיעבד. לאחר הלידה אני מאוד ממליצה לכן לכתוב את סיפור הלידה שלכן. נסו לכתוב אותו בכל מיני דרכים ומכל מיני פרספקטיבות ובכך להעשירו ולהרחיבו, ולספרו לאחרים. מצאו לכן אחרים משמעותיים שיכולים להוות מאזינים טובים, לא לכל אחד יתאים לכן לספר סיפור כנה, חשוף ואישי.
כמו כן, במידה והעיבוד שאתן עושות עם עצמכן לא מספיק עבורכן והחוויה עדיין נותרת טראומטית וקשה, אתן מוזמנות לדבר עם אשת מקצוע, מטפלת רגשית, שמתמקצעת בעיבוד לידה.
אני עצמי מטפלת בנשים לאחר לידה ועוזרת להן לעבד את החוויה דרך ביבליותרפיה, בעזרת כתיבה וסיפור – "סיפור הלידה שלי". אני מגיעה לבתים של נשים בסביבות ירושלים ובנוסף לכך עושה פגישות גם בסקייפ לטובת המתגוררות רחוק. כיום יש מטפלים מתחומים שונים במתמקדים בעבודה עם נשים לאחר לידה, חשוב שתמצאו אשת מקצוע שגישתה תהיה תואמת לגישתכם, שתקבל אתכם בסביבה נעימה ונוחה (בכל זאת, לא קל לצאת מהבית לאחר לידה…), ותהיה מכילה וקשובה.

בברכת לידה נעימה ועצמאית

כתבה עבור גולשות פורטל יולדת עדי וקנין-אבירם, ביביליותרפיסטית (מטפלת בהבעה ויצירה דרך סיפורים) ואמא.
אני כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי, ומשם קצרה הייתה הדרך לתואר ראשון בספרות ופסיכולוגיה ותואר שני בביבליותרפיה. לאורך שנים עבדתי עם הורים ממגוון אוכלוסיות, ולאחר הלידה שלי הבנתי שאני רוצה להתמקד בהורים לפני ולאחר לידה, ולהעניק להם את השירות הכי מתאים עבורם. לכן אני מציעה את הטיפולים שלי (הממוקדים בהיריון, לידה והורות) עד הבית, לנשים בחופשת לידה שלצאת מהבית עבורן לפעמים זה כמו לחצות את ים סוף. כמו כן אני מציעה מגוון סדנאות – עיבוד לידה דרך כתיבה, הכנה להורות, כתיבת סיפורי ילדים וכתיבה יצירתית.

אתן מוזמנות ליצור קשר עם עדי בטלפון 050-8552574
בדוא"ל: [email protected]
או לעקוב בפייסבוק 

 

 

 

תגובות סגורות