חקוק בבטן – פוסט-טראומה לאחר לידה

יום אחד בבוקר את קמה עם כאב בטן. הוא מתחיל בקטן, ואז הוא ממשיך וממשיך, מתפשט ברחבי הבטן ואל הגב, משנה את אופיו ונהיה כאב לוחץ, דוקר. כל הגוף שלך מתכווץ ואת מוצאת את עצמך בדרך לבית חולים מרוב כאב. בבית חולים ניגשים אליך מלא אנשים בחלוקים לבנים, בדיקות, דקירות, מחטים, אורות ניאון. אווירה של לחץ, כאב. לאחר שעות בודדות במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב כמה ימים והליכים רפואיים פולשניים, סאגת הכאב מסתיימת. הכאב החזק עובר ונותר כאב עמום יותר. אורות הניאון עדיין שם. וגם המחטים הלבנים. את נשארת כמה ימים בבית חולים, להתאושש. גופך עבר טלטלה.

איך את מצפה מעצמך להיות בסיום המסע המתיש הזה?
אם רק נניח לרגע בצד את העובדה שבסיומה מגיע תינוק מתוק לעולם, הסאגה הזו נשמעת ממש כמצב חירום רפואי. אמנם פעמים רבות הלידה מסתיימת ללא כל התערבות רפואית, אך היא עדיין מלווה בכאבים וברופאים, במטענים רגשיים ובחרדות, ובמקרים מסוימים גם בהתערבויות פולשניות או חשש לשלום היולדת והעובר.

אירוע העלול לגרום לטראומה הוא בדרך כלל אירוע החורג מרצף החיים הרגיל של האדם, ובו האדם חווה סכנה ממשית לחייו או לחיי אדם אחר. לידה היא אמנם תהליך טבעי, נורמלי, ואפילו רצוי, במהלך החיים של אישה, ובעבר לא חשבו שהיא יכולה לגרום לטראומה. עם זאת, כיום מקובל כי גם לידה יכולה לגרום לטראומה ולהפרעה פוסט טראומטית.

כ-30% מהנשים שעברו לידה סובלות מחלק מהתסמינים של הפרעה פוסט טראומטית. הביטוי של הפוסט טראומה כולל סיוטי לילה, מחשבות חוזרות ומעוררות חרדה על הלידה, עצבנות, קושי לתפקד ולעתים פחד מלידה חוזרת העשוי להתבטא בבקשה ללדת לידה קיסרית או הימנעות מהיריון נוסף. כדי לא להגיע למצב שבו הטראומה מנהלת אותנו ומונעת מאיתנו להמשיך כרגיל בחיינו, חשוב להבחין בתחושות והמחשבות שהטראומה יוצרת ולעבד אותן כדי להחלים.

כיצד נולדת פוסט-טראומה?
גורמי הסיכון הידועים להתפתחות הפרעה פוסט טראומטית הם גורמי אישיות, אירועים מלחיצים נוספים בחיים, ומיקוד שליטה חיצוני (נטייה לחשוב כי מה שקורה לי בחיים הוא לא בשליטתי אלא נגרם לי מגורמים חיצוניים), וחשוב מכל (בעיני) – היעדר תמיכה מספקת מהסביבה.
(Kaplan & Sadock, Synopsis of Psychiatry)

אז איך אפשר לצמצם את האפשרות שהלידה תגרום לטראומה?
תמיכה, תמיכה, תמיכה.
נכון, היעדר תמיכה חברתית אינו הגורם היחיד שעלול לגרום לטראומה. טראומה היא עניין מורכב הקשור באדיקות למכלול חיי האדם והאישה.
לא בכל נוכל לשלוט, ובטח לא להיות מודעים לכל התהליכים הפנימיים המתרחשים בנפשה של היולדת.אך תמיד נוכל להיות שם עבור עצמנו לאחר הלידה שלנו ועבור יולדות אחרות לאחר לידתן, להזדהות עם חוויותיהן, לשתף בחוויותינו מהלידות ולהעניק כוחות זו לזו.

בחני את עצמך
האם מופיעים אצלך תסמנים משלושת הקבוצות הבאות?
א. תסמינים שקשורים בחוויה מחדש של האירוע הטראומטי:
זיכרונות חודרניים ומטרידים, סיוטי לילה, תמונות חוזרות מהאירוע, עד תחושה האדם כאילו חווה את האירוע מחדש-כולל מראות, קולות וריחות מהאירוע (פלשבקים).
תגובה גופנית או נפשית של מצוקה, בתגובה לגירוי פנימי או חיצוני שמזכיר את האירוע.
ב. תסמינים הקשורים בהימנעות ממצבים או גירויים שיכולים להזכיר את הטראומה. לדוגמא: תחושת ריחוק רגשי מאנשים, תחושה שאסון עומד להגיע, הימנעות מהשתתפות בפעילויות שונות, קושי להיזכר בחלקים מסוימים של האירוע, הימנעות מדיבור על נושא הטראומה.
ג. קבוצת התסמינים שקשורים בעוררות יתר
קושי להירדם או לישון, עצבנות וסף תסכול נמוך, התפרצויות זעם, קושי בריכוז, חשדנות, ותגובה מוגזמת לרעש פתאומי.

בנוסף לכך – האם את חווה קושי בתפקוד מאז הלידה?קושי בתפקוד הוא מדד משמעותי לאבחון פוסט טראומה או בעיות רגשיות אחרות. ברגע שיש קושי בתפקוד – סימן שמשהו לא כשורה. הגורם לכך יכול להיות סיבות שונות, כמו דיכאון לאחר לידה, קושי בהסתגלות, בהורות ועוד. זהו מדד בולט שקל באופן יחסי לזהות גם כאשר היולדת לא מרחיבה ומספרת מה עובר עליה.

נדמה לי שיש לי פוסט טראומה… מה עושים עכשיו?
אם מצאת סימפטומים כאלו אצלך, גם אם כמות הסימפטומים לא עונה להגדרה המדויקת של פוסט טראומה, חשוב לטפל בכך. התחילי בקטן. שתפי אנשים במה שעובר עלייך, קבלי תמיכה, והיי קשובה לעצמך ולצרכים שלך. מודעות היא צעד ראשון להחלמה.

מומלץ מאוד להיעזר באיש מקצוע מוסמך לטיפול רגשי (פסיכולוג, עובד סוציאלי קליני או מטפל רגשי בהבעה ויצירה), ולעבור תהליך של עיבוד חוויות הלידה וההיריון. פעמים רבות תמצאו שהלידה וההיריון נחוו אצלכם באופן מסוים בשל חוויות מהעבר, קונפליקטים, נטיות אופי ואישיות, יחסים עם אחרים משמעותיים, מצב גופני ומשתנים נוספים המשפיעים על חווייתכן. בעזרת טיפול רגשי תוכלי להעלות את התכנים, להבין על מה חוויית הלידה 'יושבת' בנפשך ולשזור את חוויית הלידה כחלק אינטגרלי מסיפור חייך.

סיפור הלידה שלי
על פי התיאוריה הנרטיבית החיים הם סיפור. את הדמות הראשית של סיפור חייך, ואת גם המספרת. לכן, את יכולה לנתב את העלילה לאיזה כיוון שתרצי, ולבחור איזה סיפור את רוצה לספר.
החיים מורכבים מאינספור סיפורים, ובכל פעם אנו בוחרים איזה סיפור לספר – במה להתמקד, על מה לשים זרקור, מה להשמיט ומה להדגיש.
בעיבוד לידה דרך ביבליותרפיה (תרפיה בהבעה ויצירה דרך סיפורים, בה משתלבת גם התיאוריה הנרטיבית) נתמקד בלספר את סיפור הלידה, בעל פה או בכתיבה, ותוכלי לבחור את הדרך שבה את רוצה לספר את סיפורך. להשמיט מה שאינך רוצה שייכלל בסיפור, להדגיש דברים מאירים וחשובים, ואפילו להמציא! כן, זה הסיפור שלך, ואת מחליטה מה לעשות בו.

לסיכום – כתיבת סיפור הלידה מסייעת בעיבודו ובהתמודדות עם טראומות, דיכאון וקשיים נוספים לאחר לידה. אני מזמינה אתכן לכתוב את סיפור הלידה שלכן, לחשוב עם עצמכן איך אתן רוצות שהוא יראה?
מהו המסע, שאתן, גיבורות הסיפור, עושות?
אם אתן מרגישות שהסיפור טרי וכאוב מידי עבורכן והדיבור עליו מעורר בכם קושי רגשי היעזרו.

כתבה עבור גולשות פורטל יולדת עדי וקנין-אבירם, ביביליותרפיסטית (מטפלת בהבעה ויצירה דרך סיפורים) ואמא.
אני כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי, ומשם קצרה הייתה הדרך לתואר ראשון בספרות ופסיכולוגיה ותואר שני בביבליותרפיה. לאורך שנים עבדתי עם הורים ממגוון אוכלוסיות, ולאחר הלידה שלי הבנתי שאני רוצה להתמקד בהורים לפני ולאחר לידה, ולהעניק להם את השירות הכי מתאים עבורם. לכן אני מציעה את הטיפולים שלי (הממוקדים בהיריון, לידה והורות) עד הבית, לנשים בחופשת לידה שלצאת מהבית עבורן לפעמים זה כמו לחצות את ים סוף. כמו כן אני מציעה מגוון סדנאות – עיבוד לידה דרך כתיבה, הכנה להורות, כתיבת סיפורי ילדים וכתיבה יצירתית.

אתן מוזמנות ליצור קשר עם עדי בטלפון 050-8552574
בדוא"ל: [email protected]
או לעקוב בפייסבוק 

 

 

 

תגובות סגורות